הימים חולפים, שנה עוברת. את ראש השנה האזרחית חגגנו בליג'יאנג. הדרך הטובה ביותר לציין את השנה החדשה תהיה עם בקבוק בירה ביד. על כן הלכנו למומחים לענייני בירה והצטרפנו לזוג אוסטרלים וזוג אנגלים לערב בלתי נשכח בפאב הכי חביב והכי זול שהם איתרו (עוד לפני שמצאו מקום לישון). חגגנו, שתינו, התווכחנו על איך סופרים בסינית ופספסנו את השנה החדשה. אל דאגה, זמן הוא מושג נזיל, כל שהיה צריך לעשות הוא להתחיל לספור לאחור בצורה משכנעת, נשיקה והופ, התחלנו שנה חדשה (באיחור של כמה דקות בלבד).
בקושי קמנו, אבל קמנו והזדרזנו להגיע לתחנת האוטובוס רק בשביל לגלות שיש לנו שעתיים המתנה כי מסתבר ששיטת הניחושים שנהוגה בהוסטל לגבי זמני נסיעה לא מהימנה.
היעד הבא שלנו הוא מחוץ למסלול התיירות השחוק (עדיין) וזו אולי הסיבה היחידה שבחרנו בו. שאשי הוא עמק רחב ידיים ובו אוסף של כפרים הנראים כמו איים קטנים בתוך ים של שדות וטרסות, ובהם העיסוק העיקרי הוא עדיין חקלאות ולא תיירות. בכפר המרכזי הרחובות שלווים והסמטאות מלאות קסם. הצבע המתקלף מקירות הבתים מפאת פגעי הזמן מוסיף מימד אותנטי לאווירה (צבע כזה שאף תוכנית שיחזור ערים עתיקות לא תוכל להשיג).
לאחר סיבוב הכרות עם הכפר ותושביו, טוק-טוק ידידותי לקח אותנו לכפר קטן בקרבת מקום. מגדל עתיק בן מאות שנים ניצב בכניסה לגסט-האוס המשפחתי בו נלון. שביל קצר הוביל אותנו אל החצר הפנימית שתחומה בין שורת חדרים, בית המשפחה המארחת והמגדל העתיק. בחצר הפנימית הייתה פינת ישיבה שלווה שם היה כיף לבלות את שעת השקיעה עם גיטרה ותה ירוק. בשל היותנו האורחים היחידים קיבלנו יחס אישי ואפילו התאפשר לנו לפתח שיחה עם בעל המקום שידע אנגלית מתוקף היותו מורה לאנגלית. החדר חמוד ומפנק והייתה אפילו חצר אחורית קטנה בה ניתן היה לשבת ולקרוא. כל אלה העניקו למקום את התואר "הכי טוב שהיה לנו עד כה".
הדרך הטובה ביותר להכיר אזור היא דרך הרגליים, ואם כבר הולכים אז עדיף לעלות לנקודת תצפית על כל העמק. אם יש מקדש בונוס בדרך שאיזה תימהוני החליט לבנות בתוך הסלע באמצע שומקום אז מה טוב, והרי לנו מתכון מנצח לטיול יום מהנה. לא צריך להגזים ולהגיד שלכלכנו את הנעליים בבוץ אבל שבילי טיול לא מתוחזקים שהיו שם רק עבורנו סיפקו את החוויה של "כמעט טיול בטבע". העמק היפה נפרש לרגלנו מנקודות התצפית שמצוידות ב-pavilion (רחבה עגולה קטנה עם גג בסגנון סיני) חצי מלכותי בו אפשר לנשום עמוק ולהנות מהנוף.
המקדש המסתתר בין ההרים הוא צבר כוכים בהם פסלים בודהיסטיים החצובים בסלע. המקדש עצמו, כמו הפסלים, מתמזג עם המצוק, חצוב בחלקו בסלע ועולה בתלילות עם השיפוע של המצוק.
העמק שאשי הוא לא המקום המרשים ביותר או המיוחד ביותר, אבל הוא סיפק לנו את אחת מהחוויות היותר נעימות ואותנטיות שהיו לנו בסין וזה היה כיף אמיתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה