יום רביעי, 26 בינואר 2011

לגלוש או לא לגלוש


ברוכים הבאים לממלכת השמש. כבר לפני חודשיים, כשהיה לנו קשה וקר, עודדנו את עצמנו כי עם הירידה דרומה נגיע אל החום והשמיים הכחולים. בנוסף, חוף הים במואי-נה הוא יעד שיוני סימן לעצמו כחובה, עוד בארץ, בשל סצנת גלישת הרוח והקייט המפותחת שמגיעה לשיאה בשלהי חודש ינואר (וזה לא במקרה שהגענו לכאן בדיוק עכשיו). לאחר משא ומתן, מיכל הסכימה להקצות שלושה ימים כדי שהילד ישתעשע. את חול הים הלבן ועצי הקוקוס ראינו (ואפילו הרחנו) עוד לפני כניסתנו לעיר. הגענו בצהרי יום שמשי וכבר כעבור זמן קצר, השלמנו פערי ידע בתחום הפירות הטרופיים. לאחר הצלחתם המסחררת של האננס ופרי-הדרקון, ניסינו גם את הפפאיה והקוקוס אשר הצלחתם סחררה פחות את מיכל המעט מאוכזבת ("לקוקוס הזה בכלל אין טעם של קוקוס!").

לאחר חודשים של טיול אינטנסיבי, היינו ממש צריכים את שלושת ימי המנוחה על חוף הים (תודה על הרחמים, אתם יכולים להרגע). טיילנו לאורך החוף היפה, קמנו לראות את הזריחה מעל הים (מחזה מוזר לישראלים שכמונו), מצאנו מסעדה מצוינת וזולה בעלת מרפסת גדולה ממש על קו המים וכמעט ולא פסחנו על אף ארוחה שם. יוני אכל כמעט כל מה שיש לים להציע, מיכל קיבלה מסאז' עם אבנים חמות, נהנינו, הסתלבטנו, אבל הרוח מיאנה לבוא.

ביום הראשון הייתה רוח קלילה שלא מספיקה לגלישה אך הפיחה אופטימיות בקרב הגולשים ויכולנו לשכור מפרשית קטנה ולהנות משעה רגועה על המים.

ביום השני, התקוות נגוזו כשענפי הקוקוס עמדו דומם בהעדר משב ואפילו קליל וביום השלישי התעוררנו לגשם שוטף והחלטנו שזה הזמן לעזוב.

אז לא יצא ליוני לגלוש בחופי ויאטנאם, אבל היה כיף וזה מה שחשוב. הוא כבר יגלוש בארץ, ושאף אחד לא יפקפק – מדינת ישראל היא אימפריית גלישה ואין לנו מקום אחר בעולם... (יוני בפרץ פטריוטיות רגעי)    

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה