אוטובוס לילה לא נורא בכלל הביא אותנו להאנוי. את הבירה הויאטנמית ניתן לתאר במילה אחת – טוסטוסים. אנחנו משתמשים בוונציה כמודל של עיר בה זורמים נחלים בין הרחובות או במקומם במקרים רבים, אולם כאן זה קצת שונה: כאן יש נהרות של אופנועים וטוסטוסים. הוויאטנמים חיים את האופנוע כמו שהבדואים חיים גמלים. הם נושמים אגזוז של טוסטוס, שותים דלק של מנוע שתי פעימות ולא מורידים את הקסדה אפילו אצל הספר.
לביקור בהאנוי היו שתי מטרות עיקריות: לארגן את המשך הטיול ולטעום מעיר הבירה של המדינה בה אנו מבקרים. את מטרתנו הראשונה לא היה קשה להשיג בזמן קצר לנוכח הריכוז הגבוה של סוכנויות הטיולים שבעיר. כך היה לנו יותר זמן לטעימה העירונית. ראינו אתרים חשובים כמו פגודת הספרות, שהייתה בית-ספר לנזירים קונפוציונים (שזה זרם חדש בציונות) וראינו (מבחוץ) את המאוזוליאום של הו-צ'י-מין (אל חוסייני) – הוא היה סגור כשהגענו מאחר ומקפידים על שעות המנוחה של המנוח ורוב היום הוא סגור עם אבטחה כבדה אך מצועצעת (הנפת רגליים לגובה המותניים בחליפה לבנה ונשק בהכתף ירתיעו לבטח את הו-צ'י-מין בפורמלין לברוח ממשכבו).
בתור מופע הפולקלור התורן, קנינו כרטיסים ל- water puppet show המפורסם. בובות מים הן צורת בידור שהתפתחה בכפרים של צפון המדינה. מריונטות שבמקום חוטים שקופים מלמעלה, הן מופעלות באמצעות מקל שמוסתר ע"י המים, וכך הן רוקדות שרות ומספרות סיפורים מתוך הבריכה שעל הבמה במקרה של המופע שראינו וטרסת האורז המוצפת במקרה של פסטיבל כלשהו באיזה כפר. נשמע מגניב? גם לנו זה נשמע כך, אבל תרשו לנו לחסוך מכם את הטרחה של לבוא עד לכאן ולחזות ב"פלא" האתני הזה – זה היה פשוט מעפן!
האנוי תיזכר אצלנו כמקום בו עשינו דברים שזה לא מכבר הבטחנו לעצמנו שלא נעשה לעולם. זה התחיל עם אוטובוס שינה והמשיך עם חדר בדורמס. הפעם, בכל אופן, החיסכון היה גדול מכדי שנוכל להתפנק ואם לא היינו עושים זאת, היינו מפספסים את המחזה הסוריאליסטי של שמונה מיטות קומותיים שבכל אחת מהן לפחות שתי בנות קשקשניות מהונג-קונג (בכל קומה). היה מדהים, ואיכשהו, בחצות הלילה בערך, הנוער האובד הזה פשוט נעלם לבלי שוב (אולי חלמנו את זה אבל עובדה שבבוקר היינו לבד בחדר).
מחר נמשיך בטיול לאתר המפורסם ביותר בויאטנאם – הלונג ביי, ועכשיו אנחנו נלך להנות משעת ה- happy hour בירה חינם במלון. צ'או.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה