בדרכנו לוייטנאם יש עוד דבר אחרון שאסור לפספס לפני שנעזוב את סין - טרסות האורז ביואניאנג. הטרסות מפורסמות בזכות זריחות ושקיעות מיוחדות. המים המציפים את הטרסות, שמכסות הרים שלמים עד האופק, משקפים את צבעי השמש הנמוכה בגוונים שמצטלמים מצוין (עובדה – זה אתר עלייה לרגל לצלמים). כשהגענו לעיירה המרכזית באזור הטראסות, זה היה כבר מאוחר מידי בכדי לעלות לנקודת תצפית אסטרטגית לצפייה בשקיעה, אבל לפחות חזינו בשמיים הצבעוניים ממעמקי העיירה בה ניסינו לאתר מקום הגון לישון בו. זה מדהים שאחרי חודש וחצי בסין, עדיין אנחנו מוצאים עצמנו חסרי אונים בלי יכולת לתקשר עם בני המקום בשביל להבין איפה ישנים ואיך מגיעים לטרסות האלה (או ליתר דיוק לנקודות התצפית, שמרוחקות אחת מהשנייה עשרות קילומטרים). למזלנו, לעיירה הזו הגיעו גם כמה תיירים דוברי אנגלית שביניהם סינים (דוברי סינית) ולמזלם, כל-כך היינו זקוקים לגאולה שתגשר על מחסום השפה שהסכמנו להצטרף אליהם ולהשלים להם מניין למיניבוס (שלא נוסע אם הוא לא מלא). לאחר נסיעה של חצי שעה נוספת, הגענו לכפר קטן בין הטרסות, שלאור השעה המאוחרת, היה חשוך לחלוטין. מסתבר שגם לתייר סיני זה לא תמיד פשוט לטייל במחוז אחר ("זה ניב שונה") (תפסיק עם התירוצים ותביא אותנו כבר לגסט-האוס החמים), ורק אחרי שיטוט מתיש בין הבתים מצאנו את הגסט-האוס.
השכמנו קום לקראת הזריחה, נכונים לראות טרסות בהמוניהן, אך לגורל השובב היו תוכניות אחרות עבורנו. מי שבא לראות טרסות אורז באותו היום התאכזב קשות, שכן את הטרסות כיסה ים עננים סמיך כצמר גפן. לחופו של ים העננים ניצבנו אנו, וכל-כך קרובים ל"מים" היינו, שמדי פעם "גל עננים" שטף אותנו ואת הכפר ולא ניתן היה לראות מאום. ברגעים שכן ראינו משהו, המשהו הזה היה כפר פשוט שפרטיו מתגלים מבעד לכתמי עננים בגווני זריחה ומשטח סמיך מנגד שמקיים את ההבטחה הישנה לזריחה שציפינו לראות באמי-שאן (ארבעת הניסים, זוכרים?).
מרוצים ממה שיש (כי איזו ברירה יש לנו), החלטנו לא לבנות על השקיעה באותו יום כי לים עננים יש נטייה להתפתח ליום מעונן, וליום מעונן יש נטייה להחביא שקיעות יפות (עוד משפט מהודר שלא אומר כלום בעצם). הזדרזנו ויצאנו לדרך בתקווה שעוד היום יהיו לנו שתי חותמות חדשות בדרכונים.
על מנת לעשות לנו את המעבר למדינת עולם שלישי הדרגתי, קיבלנו אוטובוס מקרטע (שמעבר לרעש המנוע הרגיל, רועד כולו כל חמש שניות). במקום לבחור בכביש האגרה המהיר והנעים, בחר הנהג לנסוע דרך כל המהמורות בכל הכפרים באזור וכך באורח פלא, נסיעה של 4 שעות התארכה כפליים והגענו עייפים ולא מרוצים (להלן ממורמרים) למעבר הגבול. הגענו לוייטנאם. בוקר טוב וייטנאם- לילה טוב סין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה