עיר הבירה הקודמת של ווייטנאם, בימים בהם משל הקיסר, נקראת הואה והיא נמצאת באמצע הדרך בין הצפון הקר והדרום הנכסף כך שהיא מקום מצוין לעצור בו ולקחת הפסקה מהנסיעה הארוכה. לאחר נסיעת לילה לא נעימה במיוחד הגענו לעיר החביבה, שהשינוי המרענן בו הרגשנו מייד היה המזג הטוב של האנשים. מן האוטובוס נשפכנו היישר אל המלון החדש, הנקי והזול שסמוך לתחנה, והחלטנו להישאר ללון שם ולו רק בשל סקרנותנו לגלות מה הקאץ'. אגב, עדיין לא מצאנו אותו. הדבר היחיד שאולי מתקרב לזה הוא העובדה שהעיר דיי משעממת, אבל אנחנו יכולים לחיות עם זה. האטרקציה המרכזית (והיחידה) בעיר היא העיר האסורה- מקום משכנו של הקיסר ופילגשיו. בעבר, לא דרכה במתחם כף רגל גברית של גבר המצוייד כהלכה על-מנת שלא לפגוע בטריטוריה הגברית של הקיסר. למזלו של יוני היום זה כבר לא תנאי הכרחי- והשומר בכניסה נאלץ להסתפק בתשלום סמלי בלבד. המקום הוגדר כאתר מורשת עולמית ע"י אונסק"ו, אך הויאטנמים כנראה בחרו לבזבז את כל המענק בקזינו ובבתי-בושת משום שהקיסרית המושלת כעת באתר היא ההזנחה. כיאה לזוג מלכותי שכמונו, הסתובבנו בעיר האסורה שיכורים מהזכות להתהלך בין מתחמי המגורים, המקדשים, החצרות ומקומות הבידור שהיו מיועדים למיוחסים בלבד. אך אבוי- לאחר שעתיים של שיטוטים במתחם הרגשנו שמיצינו. אחחח, צרות של עשירים.
בדרכנו החוצה, פגשנו את שיא הביקור במקום- הבחורה הסינית חסרת המעצורים מן ההפלגה להאלונג-ביי. גם מבחינתה, כנראה, המפגש איתנו היה איזשהו שיא, או אולי בעצם רק הפגישה עם מיכל (אותה היא הרגישה צורך לחתום בנשיקה). בינתיים, יוני מצא את מקומו בנינוחות מאחורי המצלמה.
בערב, המשכנו בקו המלכותי ויצאנו למסעדה מפוארת (עם כל הגינונים), בה הנעימו את זמננו חמישיית נגנים בכלי-נגינה מסורתיים אשר ניגנו נעימות מסורתיות לצד נעימות מערביות ידועות (כאשר במהלך המוכרת שבהן הצטרף שולחן הצרפתים שלידינו בשירה רמה "קה-סרה-סרה"). במהלך הופעה של כשעתיים, חגגנו כיאה לקיסרים- עם מספר מנות ואפילו יין, ובסוף הערב שילמנו (פחות כמו קיסרים) את הסכום האסטרונומי שווה הערך ל-20 שקל לסועד. ללא ספק, אנחנו הקיסרים המטורפים ביותר בכל העיר.
מן העיר הקיסרית התגלגלנו הלאה לעיירת החייטים הוי-אן.
הרחובות הצרים של העיירה הציורית מלאים בחנויות של תופרים, שישמחו לתפור עבור כל אחד (ותמורת מחיר הולם) כל אשר חשקה נפשו, בכל עיצוב ומכל בד העולה על רוחו, ובהתאמה אישית. הטיול ברחובות העיר היווה אתגר קשה במיוחד עבור מיכל, שויתרה על האפשרות המדהימה לשופינג של חייה, וגם ליוני אשר ויתר על ההזדמנות לרכוש תחתוני משי דמויי סופרמן בהתאמה אישית עם רקמה של האות Y מאחור.
ניצלנו את שעת הצהריים הגשומה לטעימה מהמאכלים המאפיינים את המקום (יוני אכל מרק שמימיו מקורם בבאר מקומית). המקומיים ניצלו את השעה לשנ"צ ספונטני (כנראה שהמוכרים בשוק לא עובדים על אנרג'ייזר ועד הצהריים כל אחד כבה במקום שבו היה).
לאחר חמש שעות שיטוט בגשם כבר היינו על עוד אוטובוס לילה, בהמשך המסע דרומה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה