הגענו ליאנגשו כשעתיים לפני המועד המתוכנן, מה שגרם לנו למצוא את עצמנו בחמש בבוקר באמצע רחוב שומם. אבל, הסינים לא נתנו לנו להתבלבל וישר קפץ עלינו איזה נודניק שנבוא למלון שלו. התוכנית המקורית שלנו הייתה להימנע מנודניקים כדוגמתו ולמצוא לעצמנו מקום נחמד לישון בו, אבל אחרי 2 לילות ללא שינה לא היה לנו כוח להתווכח וגם לא בנינו על חיפושים בחושך (מסתבר שהזריחה כאן היא רק בשבע). כמובן שהמחיר מופקע- ומחר נעבור למקום אחר. העברנו חצי יום בשינה כמו שני אנשים שלא ראו מיטה כבר שני לילות.
קמנו רעננים ועם כוחות מחודשים וגילינו כי אנחנו במקום מאוד מיוחד. העיירה מוקפת בגבעות גיר תלולות שצמחו להן כמו פטריות אחר מקלחת בלי כפכפים בכל פינה. מזג האוויר לא מזהיר ובחוץ נראה כמו יום חורף בארץ. אחרי שאתמול הסתובבנו עם חולצות קצרות רוב היום, החורף כאן די הפתיע אותנו, אבל אחרי הכל זה סוף נובמבר אז אין מה להתלונן.
הסתובבנו קצת בעיר, ז"א בשני הרחובות התיירותיים שבה והתוודענו למדרחובים הנקיים המחוברים ע"י גשרונים שמעל יובלים שקטים שנשפכים לנהר "לי". המון חנויות ומסעדות בצד סוכנויות טיולים וכשירד הלילה זה הפך להיות פסטיבל אורות ססגוני עם כל המנורות הסיניות האלה שבאמת עושות אווירה מיוחדת. החנויות איכשהו פינו מקומן לפאבים רועשים, והרחובות התמלאו באנשים בבגדי-יציאה אופנתיים.
בערב יצאנו לאטרקציה הראשונה שלנו באזור- צפייה בדייג בעזרת קורמורנים. עלינו על סירת-תיירים, אשר ליוותה במשך כשעה סירת במבוק קטנה עליה עמד דייג סיני בביגוד מסורתי (כולל כובע) ולהקת קורמורנים ששחו לצידה. הקורמורנים שחו מעל ומתחת למים לסירוגין, ומדיי פעם חזרו עם דגיג קטן. היינו שמחים להסביר לכם איך כל זה עובד, אבל אנחנו לא ממש הבנו איך הדגים מגיעים לצלחת ולמה הציפורים לא בורחות (הן לא היו קשורות לסירה), ומאחר ואנחנו עדיין לא דוברי סינית- לא היה כ"כ את מי לשאול. מה שכן הצלחנו להבין זה שקשור להם חבל מסביב לגרון שלא מאפשר להן לבלוע את הדגים הגדולים אלא רק את הדגים הקטנים, וכך אם יש דג מספיק גדול הדייג מושך את הקורמורן בעזרת מוט מחבל שקשור לרגליו ומוציא את הדג מהפה של הציפור לתוך סל. עדיין יש עוד כמה חורים שלא פענחנו.
ביום השני שלנו כאן ביאנגשו, עשה רושם שמזג האוויר משתפר מעט, ולכן מתחנו את רגלינו, שכרנו זוג אופני טנדם (שזה אופניים לזוג, למי שלא יודע) ויצאנו לסיבוב באזור הכפרי סביב יאנגשו. אחרי שלמדנו לתפעל את החוויה הזוגית המיוחדת ובנינו צוות מנצח, דיוושנו להנאתנו בין הכפרים והשדות, כאשר הגבעות המשונות המאפיינות את האזור מתנשאות מכל עבר.
את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדה שנמצאת ממש על הנהר, וכשאנחנו אומרים "על הנהר" אין הכוונה ל"על גדת הנהר". שולחנות המסעדה נמצאים בתוך תאים צפים על משטחי במבוק ממש בתוך הנהר.
בזמן הארוחה, צפינו על גשר שנקרא (באופן מאוד לא מפתיע) "גשר הדרקון" שהוא גשר בן כך וכך מאות שנים (לא רצינו סתם להנפיץ מספר). לסינים יש דמיון מאוד מפותח, למשל: לאחת הגבעות פה באיזור קוראים "גבעת-הבחור-שמגיש-משהו", ולגבעה הסמוכה קוראים "גבעת-הבחורה-הביישנית". הם הגדילו לעשות בגבעת "האריה-שרוכב-על-קרפיון", אבל בסופו של דבר הם תמיד חוזרים לדרקון המוכר והאהוב, ממש כמו שהנפאלים חוזרים תמיד לדאל-באט.
בהמשך לתוכניתנו לבדוק את חיי הלילה הערים ביאנגשו, מצאנו פאב חביב בקומה המיליון וחמש של איזה הוסטל, אליו מגיעים כל התיירים המערביים שחיי הלילה הסיניים מוזרים מידיי לטעמם. הערב היה מהנה מאוד, והזדמנות טובה להחליף חוויות עם מטיילים אחרים ועל הדרך ללמוד משחק פאבים חדש שתופס חזק בקולג'ים האמריקאים (מסתבר). אין כמו בירה סינית זולה (אבל טובה) ופופקורן מתוק (כי מלוח זה קונבנציונלי מידי) בסיומו של יום.
האטרקציה הבאה ברשימת האטרקציות- ביקור בפארק העירוני. זו אחת הפייבוריטיות, מאחר שהיא היחידה שבחינם. בפארק טיפסנו על "גבעת הבחורה הביישנית" ולאחר מכן על "גבעת הבחור שמגיש", לתצפית יפה על העיר. היה מרגש.
אנחנו בטוחים שדבר שמעניין רבים מכם הוא החוויה הקולינארית שלנו כאן. על חלקים נבחרים מן התפריט כבר דיברנו, ועל חלקים אולי עדיף שלא (רק נרמוז שמישהו זלל כמה ברל'ה במרק), אבל בכל מקרה החוויה לא תהייה שלמה בלי קורס בישול סיני קצר. אז הלכנו על זה. לקחנו אחר-צהריים חיובי והתחלנו את שיעור הבישול שלנו בסיבוב בשוק. למזלנו השוק לא כ"כ גדול, ואין בו הרבה סוגים של סחורה (ובעיקר שמחנו שאין בו הרבה סוגי בשר כי כאן, בסין, אי אפשר לדעת כמה גרוע זה יהיה). קנינו ביצים וירקות- עם זה אין בעיה. כאשר עברנו ליד דוכן התרנגולות ודוכן הדגים המעיים שלנו התחילו לצעוק הצילו, וכך קרה שאיבדנו את התיאבון עוד לפני שהתחיל השיעור. מזל שעדיין יש לנו זיכרון של סטייק עסיסי בראש (לא מהחודשים האחרונים, אבל סטייק טוב לא נשכח מהר) מה שהניא אותנו מלהפוך עוד היום לצמחונים.
השיעור עצמו היה רק לשנינו והתקיים בביתה של המורה- כך התאפשר לנו להציץ אל החיים ביאנגשו מחוץ למתחם התיירותי. היום בתפריט- 4 מנות: דג בבירה, עוף ברוטב חמוץ-מתוק (לא רוטב של אוסם- אלא הדבר האמיתי), ירקות מוקפצים וכיסונים ממולאים, המוכרים לכם יותר בשמם הנפאלי- מומו. המורה זיהתה את כישרון הבישול החבוי (היטב) של יוני, ונתנה לו לבצע את הפעולות הפשוטות כגון לקצוץ עירית או לרדד בצק וכאשר התחיל להיות קצת לחוץ במטבח, הוא קיבל את התפקיד רב האחריות למלא את המומואים.
לאחר הבישולים- כמובן שאכלנו את הכל והיה מעולה (חוץ מהמומו שיוני הרס). אמרנו שכשנחזור ותהייה לנו דירה נכין ארוחה שכזו ונזמין גם את כולכם. אבל אל תתפסו אותנו במילה.
מזג האוויר לא מאיר לנו פנים השבוע ועושה רושם שהוא רק נהיה חורפי יותר ויותר. למרות שאזור יאנגשו מציע כל מיני סיורים יפים לאורך הנהר "לי" אנחנו נאלץ לדחות פעילויות כאלה לפעם הבאה ולהתאים את האג'נדה שלנו למזג האוויר. מה עושים עם החורף הזה שנפל עלינו? נתחיל בזה שכל יום נפתח בהתכרבלות חורף מתמשכת מתחת לפוך. לאחר ארוחת בוקר מפנקת כמו שרק כפר נופש תיירותי כמו יאנגשו יכול להציע פידלנו דרכנו אל עבר מערה אחת, אחת מיני רבות שבהן התברך האזור. המערה נקראת "The real water cave" – מערת המים האורגינלית. הסינים ידועים בחיקוייהם לכל דבר הניתן לחיקוי, וגם כאן, התחרות הקשה על התייר הביאה אותם לידי חפירת מערות וייבוא נטיפים ממערות אחרות לשיווי מראה מושלם של מערה, והרי לכם מערה מזויפת. אנחנו הלכנו אל המקורית בלי שכל זה ממש ישנה לנו אבל לא היה קל למצוא אותה מבין כל הנודניקים שניסו להסיט את מסלולנו לכיוון הזיופים המצוינים שלהם. הכניסה למערה היא בסירה דרך הנחל היוצא ממנה. כמאה מטר במעמקיה עוברים להליכה בין אולמות, גשרים ופסלי נטיפים (הסינים עם הדמיון שלהם שיהיו בריאים: חתול מזל, מדוזות, כנף של פרפר ובודהה.רק דרקון היה חסר). האטרקציה העיקרית במערה היא אמבטיית בוץ בריאה (חוץ מאלה שחטפו דלקת ריאות מהקור) ומעיינות חמים (בריאים לנפש). אנחנו שועלי מעיינות חמים אחרי כמה וכמה "טאטופנים" נפאליים הצטיידנו מבעוד מועד בבירה קרה וכך נהנינו מחוויה תת-קרקעית חמה\קרה ומשכרת.
התפאורה הטבעית של גבעות דמויות אצבעות משני צידי נהר רחב שמאפיינת את יאנגשו נתנה השראה לבמאי קולנוע מפורסם (בסין) למופע אורות ענק על המים. למרות הקור והטפטוף לפרקים הרגשנו שאנחנו לא יכולים לפספס את המחזה הזה, שילמנו ממיטב כספנו ואפילו שידרגנו לכרטיסי VIP. התיישבנו ביציע עם עוד המון סינים בשכמיות ניילון שחולקו בכניסה וחיכינו לתחילת המופע. אחרי הקדמה מאוד מעניינת ומצחיקה (בסינית) לפתע הוארו חמש גבעות והמון סירות דיג ושלל אורות בכל מיני צבעים החלו לחוג בנהר, מתפעלים אביזרים וקונסטרוקציות על פני המים. היה מרהיב, היה יפה, היה מה שאפשר לצפות ממופע אורות עם שש-מאות משתתפים במקום יפה שכזה.
קמנו רעננים ועם כוחות מחודשים וגילינו כי אנחנו במקום מאוד מיוחד. העיירה מוקפת בגבעות גיר תלולות שצמחו להן כמו פטריות אחר מקלחת בלי כפכפים בכל פינה. מזג האוויר לא מזהיר ובחוץ נראה כמו יום חורף בארץ. אחרי שאתמול הסתובבנו עם חולצות קצרות רוב היום, החורף כאן די הפתיע אותנו, אבל אחרי הכל זה סוף נובמבר אז אין מה להתלונן.
הסתובבנו קצת בעיר, ז"א בשני הרחובות התיירותיים שבה והתוודענו למדרחובים הנקיים המחוברים ע"י גשרונים שמעל יובלים שקטים שנשפכים לנהר "לי". המון חנויות ומסעדות בצד סוכנויות טיולים וכשירד הלילה זה הפך להיות פסטיבל אורות ססגוני עם כל המנורות הסיניות האלה שבאמת עושות אווירה מיוחדת. החנויות איכשהו פינו מקומן לפאבים רועשים, והרחובות התמלאו באנשים בבגדי-יציאה אופנתיים.
בערב יצאנו לאטרקציה הראשונה שלנו באזור- צפייה בדייג בעזרת קורמורנים. עלינו על סירת-תיירים, אשר ליוותה במשך כשעה סירת במבוק קטנה עליה עמד דייג סיני בביגוד מסורתי (כולל כובע) ולהקת קורמורנים ששחו לצידה. הקורמורנים שחו מעל ומתחת למים לסירוגין, ומדיי פעם חזרו עם דגיג קטן. היינו שמחים להסביר לכם איך כל זה עובד, אבל אנחנו לא ממש הבנו איך הדגים מגיעים לצלחת ולמה הציפורים לא בורחות (הן לא היו קשורות לסירה), ומאחר ואנחנו עדיין לא דוברי סינית- לא היה כ"כ את מי לשאול. מה שכן הצלחנו להבין זה שקשור להם חבל מסביב לגרון שלא מאפשר להן לבלוע את הדגים הגדולים אלא רק את הדגים הקטנים, וכך אם יש דג מספיק גדול הדייג מושך את הקורמורן בעזרת מוט מחבל שקשור לרגליו ומוציא את הדג מהפה של הציפור לתוך סל. עדיין יש עוד כמה חורים שלא פענחנו.
ביום השני שלנו כאן ביאנגשו, עשה רושם שמזג האוויר משתפר מעט, ולכן מתחנו את רגלינו, שכרנו זוג אופני טנדם (שזה אופניים לזוג, למי שלא יודע) ויצאנו לסיבוב באזור הכפרי סביב יאנגשו. אחרי שלמדנו לתפעל את החוויה הזוגית המיוחדת ובנינו צוות מנצח, דיוושנו להנאתנו בין הכפרים והשדות, כאשר הגבעות המשונות המאפיינות את האזור מתנשאות מכל עבר.
את ארוחת הצהריים אכלנו במסעדה שנמצאת ממש על הנהר, וכשאנחנו אומרים "על הנהר" אין הכוונה ל"על גדת הנהר". שולחנות המסעדה נמצאים בתוך תאים צפים על משטחי במבוק ממש בתוך הנהר.
בזמן הארוחה, צפינו על גשר שנקרא (באופן מאוד לא מפתיע) "גשר הדרקון" שהוא גשר בן כך וכך מאות שנים (לא רצינו סתם להנפיץ מספר). לסינים יש דמיון מאוד מפותח, למשל: לאחת הגבעות פה באיזור קוראים "גבעת-הבחור-שמגיש-משהו", ולגבעה הסמוכה קוראים "גבעת-הבחורה-הביישנית". הם הגדילו לעשות בגבעת "האריה-שרוכב-על-קרפיון", אבל בסופו של דבר הם תמיד חוזרים לדרקון המוכר והאהוב, ממש כמו שהנפאלים חוזרים תמיד לדאל-באט.
בהמשך לתוכניתנו לבדוק את חיי הלילה הערים ביאנגשו, מצאנו פאב חביב בקומה המיליון וחמש של איזה הוסטל, אליו מגיעים כל התיירים המערביים שחיי הלילה הסיניים מוזרים מידיי לטעמם. הערב היה מהנה מאוד, והזדמנות טובה להחליף חוויות עם מטיילים אחרים ועל הדרך ללמוד משחק פאבים חדש שתופס חזק בקולג'ים האמריקאים (מסתבר). אין כמו בירה סינית זולה (אבל טובה) ופופקורן מתוק (כי מלוח זה קונבנציונלי מידי) בסיומו של יום.
האטרקציה הבאה ברשימת האטרקציות- ביקור בפארק העירוני. זו אחת הפייבוריטיות, מאחר שהיא היחידה שבחינם. בפארק טיפסנו על "גבעת הבחורה הביישנית" ולאחר מכן על "גבעת הבחור שמגיש", לתצפית יפה על העיר. היה מרגש.
אנחנו בטוחים שדבר שמעניין רבים מכם הוא החוויה הקולינארית שלנו כאן. על חלקים נבחרים מן התפריט כבר דיברנו, ועל חלקים אולי עדיף שלא (רק נרמוז שמישהו זלל כמה ברל'ה במרק), אבל בכל מקרה החוויה לא תהייה שלמה בלי קורס בישול סיני קצר. אז הלכנו על זה. לקחנו אחר-צהריים חיובי והתחלנו את שיעור הבישול שלנו בסיבוב בשוק. למזלנו השוק לא כ"כ גדול, ואין בו הרבה סוגים של סחורה (ובעיקר שמחנו שאין בו הרבה סוגי בשר כי כאן, בסין, אי אפשר לדעת כמה גרוע זה יהיה). קנינו ביצים וירקות- עם זה אין בעיה. כאשר עברנו ליד דוכן התרנגולות ודוכן הדגים המעיים שלנו התחילו לצעוק הצילו, וכך קרה שאיבדנו את התיאבון עוד לפני שהתחיל השיעור. מזל שעדיין יש לנו זיכרון של סטייק עסיסי בראש (לא מהחודשים האחרונים, אבל סטייק טוב לא נשכח מהר) מה שהניא אותנו מלהפוך עוד היום לצמחונים.
השיעור עצמו היה רק לשנינו והתקיים בביתה של המורה- כך התאפשר לנו להציץ אל החיים ביאנגשו מחוץ למתחם התיירותי. היום בתפריט- 4 מנות: דג בבירה, עוף ברוטב חמוץ-מתוק (לא רוטב של אוסם- אלא הדבר האמיתי), ירקות מוקפצים וכיסונים ממולאים, המוכרים לכם יותר בשמם הנפאלי- מומו. המורה זיהתה את כישרון הבישול החבוי (היטב) של יוני, ונתנה לו לבצע את הפעולות הפשוטות כגון לקצוץ עירית או לרדד בצק וכאשר התחיל להיות קצת לחוץ במטבח, הוא קיבל את התפקיד רב האחריות למלא את המומואים.
לאחר הבישולים- כמובן שאכלנו את הכל והיה מעולה (חוץ מהמומו שיוני הרס). אמרנו שכשנחזור ותהייה לנו דירה נכין ארוחה שכזו ונזמין גם את כולכם. אבל אל תתפסו אותנו במילה.
מזג האוויר לא מאיר לנו פנים השבוע ועושה רושם שהוא רק נהיה חורפי יותר ויותר. למרות שאזור יאנגשו מציע כל מיני סיורים יפים לאורך הנהר "לי" אנחנו נאלץ לדחות פעילויות כאלה לפעם הבאה ולהתאים את האג'נדה שלנו למזג האוויר. מה עושים עם החורף הזה שנפל עלינו? נתחיל בזה שכל יום נפתח בהתכרבלות חורף מתמשכת מתחת לפוך. לאחר ארוחת בוקר מפנקת כמו שרק כפר נופש תיירותי כמו יאנגשו יכול להציע פידלנו דרכנו אל עבר מערה אחת, אחת מיני רבות שבהן התברך האזור. המערה נקראת "The real water cave" – מערת המים האורגינלית. הסינים ידועים בחיקוייהם לכל דבר הניתן לחיקוי, וגם כאן, התחרות הקשה על התייר הביאה אותם לידי חפירת מערות וייבוא נטיפים ממערות אחרות לשיווי מראה מושלם של מערה, והרי לכם מערה מזויפת. אנחנו הלכנו אל המקורית בלי שכל זה ממש ישנה לנו אבל לא היה קל למצוא אותה מבין כל הנודניקים שניסו להסיט את מסלולנו לכיוון הזיופים המצוינים שלהם. הכניסה למערה היא בסירה דרך הנחל היוצא ממנה. כמאה מטר במעמקיה עוברים להליכה בין אולמות, גשרים ופסלי נטיפים (הסינים עם הדמיון שלהם שיהיו בריאים: חתול מזל, מדוזות, כנף של פרפר ובודהה.רק דרקון היה חסר). האטרקציה העיקרית במערה היא אמבטיית בוץ בריאה (חוץ מאלה שחטפו דלקת ריאות מהקור) ומעיינות חמים (בריאים לנפש). אנחנו שועלי מעיינות חמים אחרי כמה וכמה "טאטופנים" נפאליים הצטיידנו מבעוד מועד בבירה קרה וכך נהנינו מחוויה תת-קרקעית חמה\קרה ומשכרת.
התפאורה הטבעית של גבעות דמויות אצבעות משני צידי נהר רחב שמאפיינת את יאנגשו נתנה השראה לבמאי קולנוע מפורסם (בסין) למופע אורות ענק על המים. למרות הקור והטפטוף לפרקים הרגשנו שאנחנו לא יכולים לפספס את המחזה הזה, שילמנו ממיטב כספנו ואפילו שידרגנו לכרטיסי VIP. התיישבנו ביציע עם עוד המון סינים בשכמיות ניילון שחולקו בכניסה וחיכינו לתחילת המופע. אחרי הקדמה מאוד מעניינת ומצחיקה (בסינית) לפתע הוארו חמש גבעות והמון סירות דיג ושלל אורות בכל מיני צבעים החלו לחוג בנהר, מתפעלים אביזרים וקונסטרוקציות על פני המים. היה מרהיב, היה יפה, היה מה שאפשר לצפות ממופע אורות עם שש-מאות משתתפים במקום יפה שכזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה