משיחות עם כל מיני אנשים שפגשנו בדרך, הבנו שצפונית ללואנג-פרבנג ישנו כפר קטן ושליו, נידח ובעיקר סודי שאנחנו חייבים להגיע אליו. חקרנו קצת, בררנו קצת ועלינו על סירה שאחרי 7 שעות של הפלגה בנופי נהר מרהיבים הביאה אותנו לכפר קטן, יפיפה ומלא בתיירים. כנראה שהכפר לא ממש סודי ושההגעה לכאן היא לא ממש הליכה נגד הזרם המיינסטרימי של התיירים אבל זה לא אומר שהחוויה נהרסה. הלכנו מספיק נגד הזרם בהפלגה לכאן כשמספר פעמים היה על הנהג לתת "פול גז" כדי לעלות אשד מהיר וגועש יחסית למה שסירת עץ מקרטעת אמורה להתמודד איתו. בייחוד הרגשנו את הזרימה כשעקב גובה (או יותר נכון נומך) המים היה עלינו לקפוץ למים ולדחוף את הסירה. זה לא שזו הייתה הפלגת אתגר קשה ומפרכת, סך-הכל, רוב ההפלגה שכבנו בסירה, מנצלים את גורלנו המשופר שהביא אותנו להפלגה כמעט פרטית (בעוד הסירה השנייה הייתה עמוסה בלמעלה מ- 15 תיירים), נהנינו מהנוף ומתצוגות הדייג והאקרובטיקה של הזאטוטים הערומים שיצאו מגדרם ע"מ לנופף לנו לשלום.
הכפר נונג-קייאו בו הסתיימה ההפלגה הוא מהמקומות האלה שיוצא לך להגיד "וואו, איזה מקום יפה" כל חצי שעה ובעיקר כל פעם שאתה עובד על הגשר הגבוה בין שתי הגדות שלמרגלות הרים תלולים ומצוקים גבוהים. בקתות קש תלויות להן מעל הנחל וסירות צבעוניות שטות לכל כיוון אפשרי (שכשמדובר בנהר זה רק במעלה הזרם או במורד הזרם). בכפר יש שפע של מסעדות לתיירים ובונגלו-אים מבמבוק הצופים על הנהר שאולי לא הכי מפנקים אבל תורמים לאווירת השלווה הכללית ששוררת בעמק הירוק בו שוכן הכפר.
שעת הפלגה נוספת במעלה הנהר מבטיחה לנו כפר נוסף, אליו אין אפילו כביש וסכנת התחשמלות קיימת רק שעה אחת ביום מתישהו בערב (למי ששותה רק את החצי המלא של הכוס). קשה לומר איזה כפר יותר יפה אבל האווירה במואנג-נוי היא אפילו יותר רגועה מהשכן שבמורד הנהר. מצאנו לנו בונגלו צנוע על גדת הנהר עם ערסל תלוי במרפסת הקטנה וחלונות שלא יכולים לעצור את הרוח (כי הם יותר פתחים בקיר מחלונות מסודרים) והרגשנו שמצאנו את המקום שלנו.
יצאנו לסיור חביב באזור בין גבעות הגיר הגבוהות ועברנו במערה שבלועה יש בריכה בה ניתן לשחות בשקט ובדממה אל בטן האדמה. תכננו לבקר בשלושה כפרים אבל כבר בכפר הראשון נכנענו לאווירה הכללית ושקענו בערסלים עם בירה וספרייט, בודקים מה יש יותר – קריאות תרנגולים, או געיות של פרות (אלמלא פרה בכיינית אחת התרנגולים היו מנצחים בקרב). יצאנו בזמן כדי להגיע חזרה למואנג-נוי לפני החשכה, אבל אנחנו חייבים להודות שלולא המשחק היומיומי הזה של היום והלילה, היינו נשארים בכפר החמוד הזה עוד הרבה זמן.
חזרתנו הקרבה ובאה לארץ נותנת אותותיה ועברנו לפאזת טיול עם זמן קצוב. לא נעים להודות שהגענו לשלב הזה אבל היה עלינו לעזוב את המקום הנהדר הזה שבוע מוקדם ממה שהיינו רוצים. מצד שני, ביקרנו בכפר אותו לא נשכח וגם במקום הבא נכונות לנו חוויות והרפתקאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה