תם ונשלם

שישה חודשים חלפו עברו ביעף. המון חוויות וכמו שאתם רואים כאן, המון סיפורים. אז מה היה לנו?

התחלנו במדינה הנחשלת והענייה ביותר אך העשירה בטבע ונופים כמו ששום מקום אחר לא השתווה לה. קטמנדו סיפקה לנו את הלם התרבות החזק ביותר על רחובותיה הכאוטיים והזיהום המוחשי ובצד זה שימשה כבסיס לחודשיים וחצי של טרקים באוויר הדליל והנוף עוצר הנשימה. לא היה קל, מזל שהייתה לנו האנרגיה של תחילת הטיול וזה היה שווה כל רגע וכל צעד. נדהמנו בנפאל.

הטיול המשיך בפניית פרסה אל מדינה מודרנית בצד מסורתית אך בדרכם השונה כ"כ של התושבים. פערנו את פינו לנוכח תרבות מעולם אחר שסיפקה לנו חודשיים מרתקים אך בהחלט לא קלים. נתקענו בלי כסף בכפר נידח, הגענו לעיר הלא נכונה אך במקום בו כל נסיעה חושפת נופים יפים כ"כ, מחיר הטעות הוא אף-פעם לא נורא ובסה"כ יצאנו נשכרים ובגדול. חודש וחצי אינטנסיביים מילאו אותנו בחוויות אך גם התישו אותנו, בין היתר עם עזרתו האדיבה של גנרל חורף וסיימנו בדהרה אל אל הדרום החם. עד יומנו האחרון לא הכל זרם על מי מנוחות אך כל פתיחה של צמצם המצלמה סיפקה תמונה יפיפייה. רותקנו מסין.

אחרי קושי פיזי ומנטלי חיפשנו את הנוחות ואת הכיף במדינות דרומזרח אסיה. המדינה הראשונה היא מדינה למודת מלחמות והאנשים בה יכולים להיות קשים. נשאבנו לנוחות של הטיולים המאורגנים ובזמן קצר של שבועיים וקצת חלפנו על פני מגוון הנופים האנושיים והטבעיים. שיא הביקור במדינה היה טיול האופנועים בכפרים לא מתויירים שם הכרנו את המדינה כמו שהיא ולמדנו להעריך בה דווקא את הדברים הקטנים כמו הקפה של הבוקר ולחלוק מיטה עם הדודה. מצאנו את וייטנאם האמיתית.

המדינה הבאה בשרשרת היא בעלת ההיסטוריה האומללה ביותר ולא ציפינו ליותר מידי. כגודל ההפתעה כך גודל ההתלהבות. האנשים כ"כ נחמדים ומסבירי פנים עד שהחיוך המבויש והנאיבי שנובע מעומק הלב בהעדר כל סיבה אחרת לחייך, שבה את ליבנו. למרות האטרקציות הגדולות שיש למדינה להציע דוגמת אנקור-ואט וחבריו, מה שהפך את הביקור בה למדינה האהובה עלינו בכל הטיול היו האנשים, האנשים ועוד קצת אנשים. התאהבנו בקמבודיה.

מצב הרוח הטוב נשמר גם אצל השכנה מצפון רק ששם הספורט הלאומי הוא הסתלבטות בערסל. בעוד התושבים הביאו את העצלנות לכדי אומנות, אנחנו דווקא התמקדנו בפעילויות. טרקים, קייאקים, אבובים ובקבוקי בירה לאו היו אמצעים מצוינים לראות את המדינה. וכן, הסתלבטנו גם אנחנו קצת בערסלים. העברנו אחלה של חודש בלאוס.

סיימנו את הטיול במדינת הכיף הגדול. כאן, בלי חוכמות, יודעים לעשות חיים וזה בדיוק מה שהיינו צריכים. אומגות, צלילה,חוף מפנק והופעה סיפקו את הסחורה והעניקו לנו את הגראנד-פינאלה הראוי לטיול של החיים. כייפנו בתאילנד.

עכשיו אנחנו במטוס, בדרך חזרה הביתה. מתקשים להאמין שהיה וכבר נגמר, אך בצד זה מתרגשים לקראת החיים החדשים שמצפים לנו. בסך-הכל זה לא כ"כ נורא לחזור ולפי מה שכולם אומרים לנו, כאן כלום לא השתנה בינתיים (חוץ מ- 4 זוגות בדרך לחופה, 2 זוגות שעברו כבר בחופה, ילדה אחת חדשה בעולם, היער האהוב שלנו קצת פחות ירוק ובכלל, כל כדור-הארץ זז עשרה מטרים ממסלולו הקבוע). בכל מקרה, טוב לחזור לחיים הטובים והמוכרים שהיו. מעכשיו נוכל שוב:

·         לדעת היכן נלון הלילה

·         לדעת מה עושים היום בלי לפתוח את הלונלי.

·         להתקלח כל יום במים חמים ישירות מהברז (בלי דליים ומתווכים אחרים).

·         לשלם במסעדה את המחיר של המקומיים.

·         להגיד לחברים המטיילים: "כאן שום דבר לא השתנה".

·         לאכול חומוס.

·         לרכל על אנשים רק מאחורי הגב (כי כבר אין לנו שפה סודית).

·         ללכת לגלוש.

·         להוציא בגדים נקיים וריחניים מהארון.

·         לראות אתכם, חברים ומשפחה יקרים, כי התגעגענו אליכם כל-כך.

ברוכים הנמצאים