הגענו לעיר החטאים בנגקוק עם שחר, כדי להעביר את שלושת הימים האחרונים של הטיול בפעילויות סיום אחרונות. החטא הראשון (והיחידי) בו חזינו לא בוצע על-ידינו כי אם על ידי יד מסתורית שפרצה את התיקים הנעולים במהלך נסיעת הלילה. היד המסתורית התאכזבה לגלות שהכרנו את התופעה מבעוד מועד ולא השארנו לה שום דבר מעניין לקחת. לדעתנו זה היה מעצבן (גם אם לא מפתיע).
שלושת הימים עברו די בעצלתיים. לבנגקוק יש לא מעט להציע, אבל אחרי ששה חודשים באזור אין לה הרבה מה לחדש לנו. בעיקר שוטטנו ברחובות, אכלנו ארוחות אחרונות בטעמי המזרח ובמחיר שעוד שבוע נשלם על במבה במכולת והכי חשוב, עשינו אחלה של שופינג. כשממש נגמרו לנו הרעיונות לדברים שאפשר לעשות התיישבנו בפארק העירוני, קראנו ספר וצפינו בציפורים המצייצות מגרשות לטאת ענק שניסתה לכבוש את העץ (יום רגיל שכזה).
בניגוד לאפרוריות היחסית של הימים בבנגקוק, היה לנו ערב סיום טיול ענק, מתולתל, עם מגבעת שחורה ומשקפי טייסים. הלכנו להופעה של....
Wait for it…
כן, הלוכסן ( \ ) פקד את בנגקוק ביחד איתנו בפעם הראשונה ושלושתנו (ועוד כמה) בחרנו לבלות את הערב הקסום באותו מקום – הופעה שלו. אליל הרוק חסר הפנים והשם נתן בראש מצויד במבחר גיטרות גיבסון לס-פול (אותו דגם של גיטרה, צבעים שונים), ערמה של מגברי מארשל אימתניים, סאונד שמיימי (בעיקר כשיש סופת רעמים) וסופר גרופ של נגנים שרק הרימו לו להנחתה הופעת גיטרה שלא מהעולם הזה. יוני טוען שבאחד הסולואים הוא אשכרה ראה כוכבים ושחייו לא יהיו אותו דבר מרגע זה ואילך. היו שירים של סלאש לצד להיטי Guns & Roses (אין סיכוי שאנחנו כותבים כאן רובים ושושנים – אופס) והסולו האגדי של הסנדק. החיב"ס המתולתל העמיד את הגיטרה בתנוחת סלאש ועשה שמות בגיטרה (ובנשמתו של החיב"ס הקירח עבדכם הנאמן) תוך נענועי ראש אדישים שלו (מבלי שהמגבעת תזוז מילימטר – "אולי בגלל שזה מודבק לפאה המתולתלת שלו") וקיפצוצי טירוף נלהבים של יוני. גם מיכל נהנתה דרך אגב.
כך הסתיימו להם שישה חודשים, ובחצות במקום להפוך לדלעת נעלה למטוס שייקח אותנו הרחק הרחק מכאן וקרוב קרוב לשם, בכיוון הבית.
איזה בלוג מגניב! הגעתי לכאן במקרה, בעקבות חיפוש מידע על האלונג ביי, כי אני רושמת יומן מסע בדיעבד לטיול שלי ושל בעלי לוייטנאם ותאילנד.
השבמחקממש עשיתם לנו חשק לחזור למזרח ולבקר במקומות הקסומים שעוד לא ראינו...
כל הכבוד על היוזמה וההתמדה בכתיבת הפוסטים (אני הייתי עצלנית, לכן אני כותבת בדיעבד, וזה בטוח מוריד מהאותנטיות).
ישר כוח!