העיר הכתומה

מבירת הנהנתנות נסענו לבירה ההיסטורית, מהימים בהם מלך כאן מלך, לא יותר מלפני 40 שנה. העיר לואנג-פראבנג היא העיר המרכזית בצפון לאוס. הנסיעה אליה החלה בים של שדות הנפרשים עד האופק והסתיימה בדרך מתפתלת בין הרים וגבעות ירוקים. העיר עצמה תחומה בין שני נהרות רחבים וכך החלק התיירותי הוא לשון מוארכת של מסעדות מסוגננות ומלונות בוטיק חבויים בסמטאות שקטות. מבנים קולוניאליים בצל עצי קוקוס ובננה והמון, אבל המון מקדשים. העיר היא מרכז בודהיסטי דתי והצבע הכתום של הנזירים שולט ברחובות. בכל בוקר משכימים לקום תושבי העיר ומסתדרים בשורות על המדרכות לקראת צעדת השנורריות הבוקרית של הנזירים. כבר בשש בבוקר משתרכים להם ברחובות טורי הנזירים מהמקדשים השונים ופותחים כד מקש לכבוד כל חופן סטיקי-רייס או בננה שמרעיפים עליהם המאמינים ועוד כמה תיירים שסובלים מעודף התלהבות.

פרט לטקס היומי, הגענו לעיר בדיוק בליל הירח המלא בו נחגג חנוכה הבודהיסטי – המקבוסה. למה חנוכה? ראשית בגלל השם. מציינים את הבוסה שנתנו המכבים איש לרעהו בימי המכביה. שנית, לנרות יש תפקיד עיקרי בטקס. במילוא הירח נאספת הקהילה המשויכת למקדש וכולם מצטרפים לתפילה המסתיימת בשלוש הקפות של המקדש כשבראש התהלוכה צועדים הנזירים לפי סדר דרגות הנזירות ומאחור כל שאר החברים. כל אחד נושא בידו נר מרצד וכל הטקס נראה כמו סיאנס המוני. ברקע נשמעים קולות תיפוף ומצילתיים שמכתיבים את הקצב. מלאכת התיפוף כה קשה שצריך 4 נזירים שמתחלפים כל אימת שהמתופף מתעייף כמו טירונים במסע אלונקות (הנזיר עם המצלתיים זה הקומבינאטור שהסתדר עם אחלה ג'וב). מרוב שזה טקס מעניין דילגנו ממקדש אחד לשני וראינו אותו פעמיים (כמעט כמו להספיק לשני מופעי זיקוקים בשתי ערים שונות ביום העצמאות).

הקדשנו יום אחד לסיור בעיר. התחלנו בשוק הבוקר וסיימנו בשוק הלילה המפורסם של העיר. בין שוק לשוק ביקרנו בארמון המלך, אשר בניגוד לארמון המלך הקמבודי (בו המלך עדיין גר) הפך למוזיאון בינוני. ביקרנו במספר מקדשים, ובמוזיאון המיעוטים אשר סייע לנו להכיר טוב יותר את העם היושב במדינה בה אנו מטיילים מבלי להזכיר אפילו לא תותח אחד. בסיור מודרך מרתק למדנו על השבטים השונים, העיסוק העיקרי המאפיין אותם (קליעת סלי במבוק, רשתות דייג וכו'), המסורות של כל אחד מהם והלבוש המאפיין אותו.  טיילנו על גדות שני הנהרות התוחמים את העיר, לגמנו שייק קוקוס לא רע, ועל הגדה השנייה עצרנו להפסקת צהריים שהסתיימה לקראת הערב מאחר ונהנינו לשבת שם וגם כדי לנצל את המרב מדמי המעבר על הגשר ששילמנו כדי להגיע לשם. בערב חזרנו אל שוק הלילה, שם יוני ניקר מרוב שיעמום כשמיכל עשתה שופינג ואח"כ המשיך לנקר במקצועיות בעזרת צ'ופסטיקס דג על מקל שנצלה על האש.

ביום השלישי לביקורנו בעיר החלטנו דווקא לצאת אל מחוצה לה, ונסענו לראות את מפל המחמד הצמוד לעיר (שהרי כאן לכל עיר שמכבדת את עצמה יש מפל-מחמד בקרבתה). המפל עצמו הוא באמת יפה, ובריכת הטורקיז למרגלותיו מקסימה, אבל הסיבה העיקרית שבגללה מגיעים למפל המוני תיירים היא האפשרות הקורצת להשתכשך בעיצומו של יום חם במי הטורקיז הקרירים, לקפוץ למים כמו טרזן או סתם להתפנק עם מסאז' מתחת למפלונים הקטנים (אבל מה- אין על הסחנה).