חוצה קמבודיה

המצב הוא כזה: אנחנו בנקודה הדרומית ביותר בקמבודיה ואנו רוצים להמשיך ללאוס שגובלת מצפון. מה שמפריד בינינו זה כל קמבודיה שאיכשהו נתקעה לנו באמצע. בתור התחלה עלינו צפונה לפנום-פן המוכרת לנו זה מכבר. ראש השנה הסיני בפתח ופנום-פן היא מקום טוב לחפש ריקודי דרקונים של הסינים או הוייטנאמים שבמדינה. יצאנו לציד הדרקונים לאורך הנהר כי ידוע שזה בית הגידול המועדף על היצורים המקושקשים עם הכנפיים הקטנטנות, הבטן הוורדרדה והגב הסגלגל (האחראית על התיאורים להיום: "אני"), אבל משום מה פספסנו את כל הריקודים. ככה זה כשמחפשים, דווקא אז לא מוצאים. החלטנו שזה לא יהיה מה שישאיר אותנו יום נוסף בעיר וקנינו כרטיס אוטובוס צפונה למחרת בבוקר. ברור שכמו קסם, דווקא כשהשלמנו עם העובדה שנאלץ לראות את המנהג הססגוני הזה בטלוויזיה כמו שאר בני התמותה, דווקא אז, שנייה לפני שעלינו לאוטובוס ראינו תהלוכה יוצאת לקראת יום הריקודים.

לאחר נסיעה לא קצרה נוספת הגענו לעיר "קראצ'י" שעל גדת המקונג. בקרבת העיר שכוחת האל הזו גרה משפחת דולפיני מקונג נדירים מאוד. כל כך נדירים הדולפינים האלה שמשערים שנשארו בערך 70 בכל העולם. צפייה בדולפיני הנהר היא האטרקציה מספר אחת כאן (זה לא שהתחרות קשה), ואכן, פחות משעה אחרי שירדנו מהאוטובוס היינו על הטוק-טוק לכיוון בית הדולפינים. הייתה זו שעת שקיעה וכמעט שהשמש האדומה והגדולה, שצבעה את הנהר והאיים הקטנים שבו בגוונים של זהב, גנבה את ההצגה מהדולפינים הביישנים. מרוב שאלה נדירים הם נהיו קצת סנובים ולא יאה להם לבוא ולקפוץ 4 מ' באוויר ממש אל מול השמש ולספק לנו תמונה קיטשית שתתאים לקישוט קיר בחדר של נערה מתבגרת בת 14.

אי לכך היה עלינו להסתפק בסלע שנראה כמו. אבל תודו שאם לא היינו אומרים הייתם מאמינים שזה דולפין.

בסוף הדולפינים ירדו אל העם ועלו אל פני המים והם אפילו הואילו לעשות כן לא הרחק מאיתנו. כך, בתנועת שליפה מהירה ולחיצה על ההדק "על-עיוור", עלה בידנו לחלץ כמה תמונות של דולפינים אורגינל.

חיפשנו מתחת לאדמה מה עוד אפשר לעשות במקום הנידח הזה, בעיקר בגלל שאנחנו כבר כאן ורצינו לדחות עוד נסיעת אוטובוס ארוכה. יגענו, מצאנו. יוזמה חדשה לפיתוח של האזור הגתה את רעיון ה- "Mekong Discovery Trail". בגדול זה אומר שמישהו חיפש מתחת לאדמה בשבילנו, ראה שאין יותר מדי, בנה בוטקה להשכרת אופניים על איזה אי וקרא לזה "רכיבה נעימה בנוף כפרי על גדת הנהר". האטרקציות העיקריות הן סטיקי-רייס מתקתק שנדחס לתוך ענף במבוק ונחשב למאכל של האזור וכרגיל, האפשרות לפגוש את החיוך הקמבודי מחמם הלב תחת כל עץ קוקוס רענן.

כך, בלי יותר מדי ציפיות, שטנו לאי הקטן במעבורת מקומית, שזו בעצם סירת עץ קטנטנה, שכרנו אופניים והעברנו שלוש שעות מהנות בשבילים המוצלים והנוף הכפרי במקום שעדיין לא הושחת ע"י התייר המערבי, מפזרים "hello" ו- "סואה סדיי" (שלום בשפת הקמר) לכל עבר. ניזונו מהחיוכים המלבבים והאווירה הטובה ויצאנו מרוממים מהעניין. אחרי הכל, אין בילוי טוב מזה.

מכאן הדרך ללאוס היא קצרה, אבל אנחנו כ"כ נהנים כאן שהחלטנו לדחות קצת את הכניסה ללאוס כי קשה לנו להיפרד מהחוויה הקמבודית. לכן, נסענו לבחון את הנופים במחוז ראטאנרקירי הנידח שבצפון-מזרח המדינה. כבר בדרכנו לבירת המחוז הבנו מה הולך להיות המוטיב החוזר ביומיים הקרובים: אבק. הנשימה באוטובוס נהייתה קשה והצמחייה בצידי הדרך קיבלה גוון כתום, ולא מדובר בעצי גזר. לעת ערב הגענו לעיירה באן-לונג שלא ממש חיכתה לבואנו. המחוז אומנם נידח, אבל תיירים לא חסרים כאן, וכמעט כל המלונות כאן בתפוסה מלאה. שיטוט מפרך בסיומו של יום מפרך הסתיים בזניחת הקו התרמילאי בו נקטנו עד עתה ו"התפשרות" על חדר יקר ומפנק (בעיקר למראית עין). עד עכשיו לא הרשינו לעצמנו להתלונן על תנאי המגורים כי לא ציפינו ליותר מידי מחדר בחמישה דולר. אולם כשמדובר בבקתת עץ מסוגננת עם מרפסת יפה ומיטת אפיריון (ז"א 4 עמודים וכילה נגד יתושים מעל המיטה), היינו מצפים לפחות למקלחת חמה (נדמה כאילו משקיעים אנרגיה בלקרר את המים).

כדי להפיק את המרב מ"יום הבונוס" שלנו בקמבודיה, שכרנו אופנוע ויצאנו לציד מפלים ואגמים. התחלנו את הסיור בהצטיידות לפיקניק פירות העונה בשוק המרכזי (יוני שלח את מיכל לקניות בעוד שהוא מחכה לה ליד האופנוע ועושה פרצופים של מאצ'ו) ("מה, נסעתי לתדלק!"). נסענו בשבילי העפר תוך שאנו תורמים את חלקנו לכלכלת האבק המקומית והגענו לאגם המהווה את האידאל לשלמות האגמים באשר הם: צורתו עיגול מושלם (כמו הבטן של בודהה),מימיו צלולים (כמו סיידר הגליל), הוא מוקף בג'ונגל סבוך (כמו הראסטות של יוני), וטמפרטורת המים – תענוג!

לא שכרנו מסוק, פשוט צילמנו את השלט בכניסה

הקפנו את האגם כדי לא לפספס אף זווית, שכרנו אבוב כמו בחצבני ותפסנו פינה שקטה, מה שלא כ"כ פשוט באגם עגול ופופולארי שכזה.

אחרי כמה בננות, תפוזים וגולות חומות שבתוכן יש משהו לבן וטעים נפרדנו לשלום מהאגם וחזרנו לנשום אבק בדרך לאחד המפלים באזור. בגלל שהתעכבנו באגם היה עלינו לבחור באחד מבין שלושת המפלים הגדולים באזור: היפה, הפופולארי והכיפי. נחשו במה בחרנו. רמז: היה כיף.

עכשיו אנחנו מרגישים שהשלמנו את הטיול בקמבודיה, ושאנחנו באמת מוכנים לשלב הבא- לאוס.