לאחר חזרתנו מהרפטינג, פירגנו לעצמנו יום מנוחה וסידורים בפוקרה.
בכדי להרגע מהמים הסוערים, בשעות אחר הצהריים שכרנו סירת עץ ומשוט אחד בעל חור ויצאנו לשייט רומנטי באגם העירוני והשקט.
במהלך שיטוטינו ברחובות העיר, יוני החליט שהוא רוצה להתגלח ולהסתפר אצל גלב מקצועי (הם היו פזורים שם בשפע). התיישבנו בכוך של הבחור שהציע את המחיר הזול ביותר, עם כיסא של ספר של פעם וכל הבוג'אראס, והאיש שלנו התחיל את העבודה. בשל בקשתנו לשוות ליוני את המראה הנזירי הקבוע שלו, נמרחה פדחתו בקרם גילוח של פעם שהוקצפה עם מברשת של פעם. משם, עם תער של פעם (אבל חדש) התחיל הגלב לגלוב בעדינות על כל שערה ושערה (הוא לא היה כזה מסכן- אין יותר מדי כאלה על הראש של יוני). התהליך המשיך בעדינות אל הזקן. שם נודע לנו, תוך כדי שיחת גלב-מגולב, שהבחור מוסלמי, ודווקא כאשר התער מסתובב בסביבת גרונו של סחבקיכם. אבל אל דאגה- הוא מוסלמי בלאי לגמרי (ז"א מוסלמי שוחר שלום). לאחר הגילוח החלה מסכת הקרמים הרגילה והצורבת ("אהההה! מה זה?" – "אנטיספטיק" במבטא ונדנוד ראש הודי) ואז, עיסוי קרקפת מקיף. מקיף זאת אומרת עיסוי שמתחיל בקרקפת, גבות, עפעפיים, לחיים וממשיך לכתפיים, לידיים, לחיצות בכל הגב ומתיחות של הידיים תוך כדי עיסוי. בקיצור הבחור נסחף. מיותר לציין שהטיפול ספא המקיף הזה גבה מחיר כבד של 7 שקלים. (אולי זה נשמע מעט אבל מיכל קנתה באותו סכום תיק מהמם וכובע גרב הורס יומיים אח"כ בקטמנדו- סתם זה באמת מעט בכל קנה מידה אבל מיכל היתה חייבת לדחוף את ההישג הצרכני הזה). מיכל שעמדה וחזתה איך מייפים לה את האביר לא טמנה ידה בצלחת החליפה את יוני בכיסא הספר ועשתה גם קרחת (סתם, מסאג').
למחרת אספנו את עצמנו ושמנו פעמינו לכיוון קטמנדו. עיר הבירה הנפאלית לא השתנתה הרבה מביקורינו הקודם, היא עדיין מגעילה, אבל העור שלנו התעבה בחודש שאנחנו כאן וזה חסך מאיתנו את השוק. השבוע יש בנפאל חג לאומי מאוד חשוב – דסאי – שזה בגדול חג הקטל בכבשים (טוב בעצם בעיזים). בחג הדבילי הזה הקטע הוא לשחוט מלא (108) עיזים בכל מקדש ובית. השחיטה היא מנחה לאלה "שיווה" שמאוד אוהבת דם וכחלק מהטקס צריך למרוח את הדם של הקורבן על גלגלי המכונית כדי שתהיה שנת בטיחות בדרכים (בואו נגיד שזה לא עובד אמפירית!) ואפילו חברות התעופה עושות כן עם מטוסיהן. מה אפשר לצפות מחברות תעופה שקוראות לעצמן Budha Airlines למשל, שזה כמו "קווי תעופה בעזרת השם" בערך. במהלך שיטוטינו בעיר קראו לנו בהתרגשות לראות שחיטה טקסית. מיכל אמרה ליוני לא להסתכל, אבל הוא הסתכל. היו לה פנים עצובות (וחורים בגרביים?)
הלכנו לראות מקדש ענק שקוראים לו "מקדש הקופים" וזה בגלל שיש בו המון קבצנים ומוכרים מציקים, אה כן, ויש גם כמה קופים אורגינל שמשעשעים את המבקרים ומהווים את הסיבה הכמעט יחידה ללכת לבקר במקדש ה"נורא יפה" הזה.
בערב, המסעדה אליה הלכנו הייתה עמוסה, אלמלא ישראלי אחד שישב לבד ושמע את מילות האהבה שיוני הרעיף על מיכל בעברית, הבין שאנחנו ישראלים והזמין אותנו לשבת איתו, היינו מוותרים על המסעדה. השיחה התחילה כרגיל, "מה אתם עושים פה?", "מטיילים, ואתה?", "קונה קערות טיבטיות לטיפולים אלטרנטיביים". מה?? מה זה קערות טיבטיות ולשם מה זה טוב? מסתבר שזה סוג של טיפול ע"י נגינה בקערות טיבטיות והנחתן על הגוף בנקודות מפתח שונות. הקערות הטיבטיות שימשו בעבר לנגינה בעת מדיטציה במקדשים וכיום במעט מקומות בעולם (לאו דווקא בנפאל) יש טיפול דומה להילינג שמתבסס על ידע קדום שכמעט ואבד. היה מאוד מעניין לשמוע על השיטה הזו. קבלנו הדגמה שבהחלט לא השאירה אותנו אדישים: נגינה במספר קערות בקרבת הראש והגב העבירה בנו צמרמורת וגלי חום שלא היו מביישים אישה בגיל המעבר. קבענו טיפול מלא ליום המחרת כדי לראות מה זה ואיך זה. קשה לתאר את ההרגשה בטיפול, אבל רק נגיד ששנינו נכנסנו למן מצב ביניים שבין שינה לערות. הרגשת רוגע מוחלטת, ריחוף, כאילו ניתוק מהגוף. שוחחנו עם חברנו החדש על החוויה והתורה שמאחוריה והוא אמר שהוא היה רוצה לחקור את הבסיס המדעי לתופעות שהוא רואה בזמן הטיפולים. רצה הגורל, וזהו בערך תחום המחקר במעבדה בה אמא של יוני עובדת. עם חיוך גדול על השפתיים של כולנו, הבטחנו לקשר ביניהם ואולי לתרום עוד קצת למדע.
היעד הבא- האוורסט (הבייס קמפ, עדיין לא הפסגה).
בשל "חיבתנו" הידועה לקטמנדו, אנחנו רוצים לצאת לשם כמה שיותר מהר. סה"כ מיצינו את קטמנדו לסבב הזה (II): ראינו מקדש, חווינו קערות, אבל העיזה השחורה עם המבט בעיניים לא יוצאת ליוני מהראש.
· הבהרה: יוני הסתכל על העיזה בשניותיה האחרונות, אך משהבין את אופי המחזה שהוא עומד להיות לו עד, הסיט את מבטו ונתן לדמיונו להשלים את החסר. יחד עם זאת, אופיו העדין והאצילי של יוני גרם לליבו לצאת אל העיזה וחברותיה המסכנות ומאותו הרגע נשבע לא לאכול יותר בשר עיזים. נראה כמה זמן זה יחזיק מעמד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה