חזרנו לקטמנדו, מרחק של כ-120 ק"מ אשר נגמע לאיטו בלא פחות מ-11 שעות נסיעה מורטת עצבים. הפעם, היה גם תרנגול על האוטובוס- כך שאי אפשר להגיד שבנסיעה לא היו גם חיות משק.
אז יש לנו שלושה ימים.
החלטנו לצאת לראפטינג נוסף, על נהר הבוטה-קוסי, אליו בד"כ יוצאים ליומיים. כמובן שראפטינג של יומיים ממלא לנו יפה שני שלישים מהזמן הנותר, שזה נחמד, אבל בנהר הזה יש שני חלקים, האחד רגוע והשני מלא באקשן, ואנחנו מתעניינים רק בחלק של האקשן (איך לא?). לאחר בירור קצר, מצאנו קבוצה שיוצאת בבוקר שלמחרת לראפטינג בן יום אחד בלבד- ועושה רק את החלק המעניין. מעולה! קפצנו על המציאה (וגם קיבלנו הנחה של הרגע האחרון, מה שגרם לנו להרגיש שזה ממש meant to be) ולמחרת מצאנו את עצמנו בראפטינג הכי טוב שהיה לנו EVER. כשאמרו לנו שזה נהר עם הרבה אקשן, לא חשבנו שבאמת יהיה כל כך הרבה אקשן: ראפידים ומפלונים אחד אחרי השני, קפיצות וטלטלות, מים קפואים וצלולים בשילוב נוף הררי משובץ בכפרים. לאחר כ-5 שעות מסעירות הגענו לסכר והסתיים יום הראפטינג. ניצול אופטימלי של יום מספר אחת מתוך השלושה.
כשחשבנו מה אפשר לעשות למחרת, חשבנו על זה שאמנם הסתובבנו בקטמנדו לא מעט, אבל באזור סביב קטמנדו ("עמק קטמנדו") לא כ"כ יצא לנו להסתובב. בעיקר בגלל שאנחנו כ"כ לא אוהבים את קטמנדו, שלא התחשק לנו להתאמץ בשביל לראות more of the same. אבל עכשיו חשבנו שאולי נצטער על זה שלא יצאנו קצת לראות מה יש מעבר לרחובות הצפופים של הטאמל, ולכן החלטנו לקחת מונית ולהגיע לאזור העיר העתיקה של פאטאן. זוהי עיר נווארית עתיקה הצמודה לקטמנדו, בעלת סימטאות צרות ומקדשים קטנים בכל פינה, ובה יש "כיכר דורבאר" מרשימה עם מספר מקדשים עתיקים לאלים שונים ומשונים וארמון המלך. בניגוד ל"כיכר דורבאר" בקטמנדו, שהייתה מזוהמת, מלאה באנשים ובמכוניות ורועשת, ב"כיכר דורבאר" בפאטאן אין כניסה למכוניות, יש פחות אנשים ופחות צפוף, ואולי אפילו טיפ-טיפה יותר נקי.
במרכז הכיכר, מול הכניסה לארמון המלך, ניצב עמוד גבוה ובראשו פסל של מלך עם כתר, חוסה בצילו של קוברה ועל ראש הקוברה עומדת ציפור. ע"פ האגדה, מספרים שכשתעוף תעוף תעוף תעוף ציפור האבן מראשו של הקוברה, פילי האבן השומרים על המקדש הסמוך יתנתקו ממקומם וישתו ממי המזרקה שמולם, וכל עוד הציפור על ראשו של הקוברה ייתכן שהמלך ישוב לארמון. לפיכך, עדיין שומרים לו בארמון דלת וחלון פתוחים, ונרגילה מוכנה לשימוש. על האגדה הזו נכתב שיר ישראלי ידוע ומוכר. התוכלו, ילדים, לגלות מהו?
לאחר ארוחה קלה במרפסת בקומה החמישית הצופה על הכיכר בתוספת ההרים המקיפים את העמק ברקע, חזרנו לטאמל בכלי תחבורה חדש ומעניין- הטוק-טוק. זהו רכב בעל שלושה גלגלים, בו יש מקום לנהג פלוס עשרה נוסעים בקבינה קטנה. אז גם את זה עשינו בנפאל- נסענו בטוק-טוק. סימנו V.
בערב הלכנו להאזין לערב "ג'אם סשן" של בלוז, אשר חתם שבוע של פסטיבל בלוז שהיה כאן בקטמנדו.
במהלך הערב הופיעו מספר מוזיקאים מקומיים וכן כמה מחו"ל, כאשר כל אחד נתן כמה קטעים משלו. יוני נהנה מאוד מהערב, בעוד שמיכל נשברה מהר ועזבה באמצע. נציין שזו הפעם הראשונה שראינו מישהו שיודע לעשות שימוש הולם בכינור הצורם שמנסים לדחוף לתיירים בכל קרן רחוב בטאמל.
נשאר לנו עוד יום אחד- ממש עוד כמה שעות, אותן ננצל לסידורים אחרונים לקראת הנסיעה לסין הלילה.
ומחר- פרק חדש בטיולנו.
אנחנו מרגישים שבחודשיים ושבוע בנפאל ראינו את כל מה שרצינו ואף מעבר למתוכנן. טעמנו ממה שיש לנפאל להציע- מהנופים, הטבע, ההרים, החי, הצומח, האוכלוסייה, הערים, הכפרים, המקדשים, הנהרות והאוכל. היה טוב. היה מספיק. סין- הינה אנחנו באים!
דוקא נראית יפה, פאטאן, וציפור האבן שתעוף. הקוברה השומרת נמצאת בכל מקום, גם במקדשים בקמבודיה, וגם כשהיא נענית לצלילי החליל ההודי. הייתי מברכת בסינית אילו ידעתי ,אז שיהיה המשך מרתק
השבמחק