סופסוף אחרי חודשיים בנפאל, הצטרפנו לאחד מהטיולים הגריאטריים ההם. כן,כן. גם אנחנו נפלנו. מה יש? גם לנו מותר להנות מריזורט מפנק (במושגים של נפאל), עם זוג מדריכים שדואגים ללו"ז שלנו, לתזונה שלנו ולמנוחה שלנו.
יעד הטיול שלנו הוא שמורת טבע בסגנון ג'ונגלים, בה מסתתרות חיות שונות ומשונות. בעיקר פילים (שלא ממש מסתתרים...). כבר עם ההגעה לאזור הנוף השתנה לנוף שאינו מוכר לנו עד כה בנפאל: בתי במבוק מכוסים בבוץ, שדות אינסופיים עד האופק, ואמרנו אופק? לא ידענו שבנפאל יש מישורים עד לקו האופק- תמיד תמיד (עד עכשיו) ראינו הרים או את העמק שביניהם. מדיי פעם בצבצה לה איזה ערימת חציר, שנראית כמו בית של דרדס. אמצעי התחבורה המועדף באזור- אופניים, אבל כאלה כמו של פעם, כמו שרואים בסרטים כמו "אלכס חולה אהבה" או "פעם הייתי". כשירדנו מן האוטובוס קידמה את פנינו בברכה שמש נעימה (טוענים שזהו האזור החם ביותר בנפאל) ועם ההגעה לריזורט הצטרפה גם מדשאה ירוקה.
אז מה עושים בכזה מקום?
ביקרנו בחוות הרבעה לפילים אסיאתיים. באמת אחלה רעיון- להרביע פילים- אבל לנו ממש כאב הלב לראות אותם קשורים בשלשלאות ברזל קצרצרות לעמודים, עם יכולת תנועה מאוד מאוד מוגבלת ("אין כסף לבנות גדר").
צפינו במופע פולקלור שכלל ריקודי אומנות לחימה מקומית, בעיקר בעזרת מקלות. מיכל אומרת שזה נראה כמו מופע סיום שנה בחוג לקפוארה. יוני טוען שזה נראה כמו הופעת הסיום של כתה ו', דבר שלא הפריע לו לעלות לבמה ולהצטרף לכלל המפזזים.
רכבנו על פיל בג'ונגל, חוויה שהייתה בהחלט ההיילייט של שלושת הימים הללו. עוד מהארץ מיכל סימנה לעצמה מטרה לרכב על פיל בטיול, ולמרות גודל הציפייה היא לא התאכזבה. התיישבנו ארבעה אנשים בתוך לול על גב הפיל ויצאנו לדרך.
ממרומי הגב של הפיל התמזל מזלנו ויצא לנו לראות לא מעט חיות בג'ונגל: גורי חזיר בר, קופים, צבאים משני סוגים, תנין ואפילו קרנפים.
למדנו שלכל פיל יש את המטפל שלו, שהוא זה שנוהג בו וגם זה שדואג לו לכל צרכיו. כחלק מן התפקיד, עליו לרחוץ את הפיל בנהר לאחר יום העבודה (של הפיל). ממש במקרה, תחנת הרחצה של הפילים הייתה ליד המלון שלנו, כך שיצא לנו לצפות מקרוב בתהליך. מאוד התרשמנו מהעדינות והמסירות בה כל מטפל רוחץ את הפיל שלו- מקרצף ביסודיות כל חלק, וע"פ פקודה הפיל משפריץ מים על גבו או בטנו, מתיישב או נשכב במים בכדי לאפשר למטפל להגיע לכל מיני מקומות בגופו ואח"כ מתרומם לפי פקודה ועוזר למטפל לעלות על גבו בעזרת החדק.
שטנו לאורך הנהר בקאנו, ובדרך ראינו ציפורים יפות האופייניות לאזור. בהתאם לאווירה הכללית בסיור, הנהר היה שקט ורגוע ולקח אותנו איתו במורד הזרם. במעלה הזרם, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר, או יותר נכון סיפור שלא קיים. בנקודה כלשהי ירדנו מן הקאנו, וצעדנו כשעתיים בחזרה לכפר באמתלה של "סיור בג'ונגל". בהתחלה המדריכים עוד ניסו לעשות כאילו אנחנו "מתחקים אחר עקבותיה" של חיה זו או אחרת (אפילו ראינו חרא של דב), אבל בהמשך אפילו את זה לא עשו, אחרי שראו שקשה למכור לנו את אווירת הא"ש לילה בצופים.
הי, אתם לגמרי אלופים ועומדים בגאון בכל משימותיכם. אפילו בזו האחרונה, בניצול ימי הפנאי שנכפו עליכם במדינת נפאל הנאורה שאין לכם לב להיפרד ממנה.... כל הכבוד. המשיכו במשימותיכם שם ואנחנו נמשיך להתגעגע כאן.
השבמחק