במהלך הטרק הארוך קרן האור ומושא הפנטזיות היו החזרה לקטמנדו (במדבר כל קוץ הוא פרח). "בקטמנדו שוב נאכל טוב. נחזיר לעצמנו את כל הקלוריות במאפיות הזולות", "יום אחרי שחוזרים, הולכים לעשות מסאז' מכף רגל ועד ראש לשרירים העייפים" ועוד ועוד הבטחות על איך שיהיה חם ואיך שנסתלבט כל היום וכו' וכו'. לדחות לנו את הטיסה חזרה למועד לא ידוע הייתה בגדר עינוי. כאמור, חל בלבול (וזה באשמתנו כי אנחנו ישראלים) אבל אולי יצליחו להעלות אותנו לאיזה טיסה אז שנהיה בהיכון. כל היום, אנחנו יושבים על התיקים וסופרים כמה מטוסים המריאו ומתי תורנו. אולי יימצא לנו מקום על הטיסה 27 להיום כשבד"כ שדה התעופה הזה מצליח להוציא מקסימום 20 טיסות ביום. לא הופתענו אבל היינו מאוד מאוכזבים כשנאמר לנו שהיום זה לא יקרה, יותר נכון לומר שהבנו את זה לבד כשהבחנו שהטרמינל שומם והחושך התחיל לרדת. מיואשים וחסרי תקווה התייצבנו ביום למחרת בשמונה בבוקר בטרמינל, בלי מספר טיסה או ידיעה שבאמת יהיה מקום על אחד המטוסים הבאים אלא רק עם ההבטחה של אותו אחד שפישל לפני יומיים והבטיח לנו אתמול את אותו דבר שהיום בטוח נצא מכאן. היינו על הרזרוות ומערכת העיכול קרסה חליפות ואז נאמר לנו "עכשיו, לכו עם הבחור הזה". הלכנו. נצמדנו אליו כמו עלוקות (ומי כמונו יודע איך שהן יודעות להתעלק) וכהרף עין מצאנו עצמנו אחרי הבידוק הביטחוני ועם כרטיס עלייה למטוס ביד.
שדה-התעופה בלוקלה הוא אתר יחיד ומיוחד המשלב עומס טיסות בלתי ייאמן לנוכח המסלול הקצר מאוד שהצליחו לחלץ מהמדרון עליו שוכנת לוקלה. בשיא העונה, המוני התיירים הצובאים על שערי הטרמינל, שמנוהל בשיטה הנפאלית ללא מחשב או אפילו מחשבון אחד לרפואה, נדחסים בקצב מדהים אל המטוסים הקלים, קטנים מספיק כדי להספיק להמריא או לנחות על המסלול הקצר (כ"כ קצר שהוא בנוי בשיפוע די רציני שמקנה תרומה חיונית להאצה\האטה לקראת המראה\נחיתה). הטיסה חווייתית לא פחות. רוב הטיסה היא בתוך העמקים בהם טיילנו כשהגענו רגלית ללוקלה, עמקים צרים, תלולים ועמוסי צמחייה. גובה השיוט (או יותר נכון נומך השיוט) מוגבל ע"י מעברי ההרים ז"א קורה שהאדמה מתקרבת עד כדי עשרות מטרים בודדים מגחון המטוס ולא לשם נחיתה. הנוף של הרי ההימליה חלף אל מול עינינו וכעבור שעה קלה נחתנו בקטמנדו החמימה, המזוהמת, המבטיחה אך המלוכלכת. הרגשנו שוב בבית והרגשנו שטוב שזה לא הבית שלנו, רגשות מעורבים שכן כ"כ רצינו להגיע לכאן ובכל זאת, זה עדיין קטמנדו.
כמעין סגירת מעגל התמזל מזלנו לחזור לעוד חג לאומי שמתקיים בעיר. הפעם, לשמחתנו ולשמחת העיזים, החגיגות מתמקדות בקישוט הרחובות (כולל כלבי הרחוב) בפרחי ציפורן, נרות וציורים מחול צבעוני על הרצפה. תהלוכות קולניות מלוות בדגלים, חצוצרות ותופים עוברות ברחובות, ריקודים ספונטניים וחבורות ילדים ששרות איזה שיר קליט שבגדול אומר "תביאו קצת כסף, נו בחייאת זה חג היום".
אנחנו, מצידנו, חגגנו את חזרתנו מהכפור בכל מה שהבטחנו לעצמנו בימי המחסור. ראשית, חיסלנו מאפייה שלמה על שלל סופגניותיה, קרואסוניה ושאר המאפים שכל-כך התגעגענו אליהם. את השרירים הכואבים והגוף העייף פינקנו במסאז' דה-לוקס בספא מפואר (במונחים נפאלים) שהיה ליד המלון בו התקלחנו לראשונה מזה שבועיים. את סעודת החזרה מהטרק קבענו במסעדה מסורתית יוקרתית (שוב, במונחים נפאלים) בה מומלץ (אפילו עפ"י הלונלי) לקחת תפריט קבוע מראש הכולל איזה עשר מנות, כל אחת אקזוטית ומסורתית בדרכה שלה כשברקע נצפה במופע ריקודים מסורתי. מנות הפתיחה המצומצמות כבר גרמו לנו להבין שמשהו כאן לא כשורה. מבחנה של מרק עדשים, מומו אחד יחיד ומסכן ושני ביסים של תערובת ירקות מבושלים. לחלק העיקרי היו צפויות להגיע עוד 7 מנות. נתנו לנו אורז. אורז.נתנו לנו מרק עדשים. עדשים. נתנו לנו ירקות מבושלים.ירקות. נתנו עוד כמה דברים.דברים. ומה קיבלנו? דאל-באט. כן מה חשבנו לעצמנו, אוכל מסורתי, גם ככה כבר הבנו שהעם הנפאלי נעדר יצירתיות (וכשהיא יוצאת זה בצורת תה עם מלח אז אולי עדיף ככה). אז בשורה התחתונה קבלנו דאל-באט באלף רופי. מה שכן, לפחות האוכל המסורתי הזה ניחן בתכונת הריפיל כך שלא יצאנו רעבים (בוא נגיד שאחרי ששילמנו כ"כ הרבה דאגנו לצאת מאוד שבעים). נוסיף ונאמר שדאל-באט זו מנה עם וריאנט מאוד גבוה כי כל אחד מגיש אותה עם תוספות אחרות וכאן זו בסופו של דבר הייתה מנה טעימה ומכובדת שגרמה ליוני לשבור חודש של התנזרות מבשר עז. אכן סגירת מעגל.
 |
| חוגגים את סוף הטרק עם ראקשי- יין אורז מקומי |
חגיגות סיום הטרק והחג הלאומי נמשכו 4 ימים. אחרי השלמת החסכים ואחרי שסוף-סוף נגמר החג, יכולנו לתכנן את צעדינו הבאים. היעד הבא שלנו הוא סין. את נפאל סה"כ אנחנו מרגישים שמיצינו ו-4 ימים בקטמנדו המעיקה מוסיפים להרגשת המיצוי את המילים "עד תום". הבעיה היא שהטיסה היחידה שמצאנו לכיוון סין היא בעוד שבועיים ועד אז נצטרך להעביר את ה"זמן פציעות" הזה בכמה שיותר הסחות דעת מקטמנדו. בתור התחלה אנחנו יוצאים לשלושה ימי ספארי בשמורת הטבע צ'יטואן שבג'ונגל. אמרו לנו לא לצפות ליותר מדי אז בטח יהיה ממש ממש אדיר J
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה