טסנו במטוסים, נסענו ברכבות ואוטובוסים (וטוקטוק), רכבנו על אופניים (ופיל), אבל באונייה עוד לא הפלגנו. הגענו לעיר הענקית איצ'אנג. זוהי עיר שבשביל 4 מליון אנשים היא משמשת כבית, ועבורנו היא בסך-הכל תחנת העלייה לספינה שתיקח אותנו במעלה נהר היאנג-צה במשך שלושת הימים הבאים. נהר היאנג-צה הוא השלישי בגודלו בעולם, מתחיל מערבית לטיבט ונשפך לים בשנגחאי. הנהר מהווה עורק תחבורה ראשי להעברת סחורות לרוחבה של סין ולעיר איצ'אנג הוא זורם דרך שלושה קניונים צרים וגבוהים, ועל-כן ההפלגה בחלק הזה של הנהר מהווה אטרקציה תיירותית.
לאחרונה הושלמה בנייתו של הסכר הגדול בעולם שממוקם בדיוק באיצ'אנג. הקמתו של הסכר היא אולי הפרוייקט ההנדסי הגדול והשאפתני ביותר בסין מאז החומה הסינית. הודות לסכר ניתן לשלוט על גובה המים בנהר ולבצע בקרת שיטפונות וכמו כן להפיק עשירית מתצרוכת החשמל של סין כולה.
לאחר יום בירורים, הצטרפנו לקרוז המיועד בעיקר לתייר המקומי דובר הסינית. יצאנו לשלושה ימי הפלגה כשאנו המערביים היחידים על האונייה – ושיהיה לנו בהצלחה.
אחרי ההר הגבוה בעולם, האגם הגבוה בעולם, המדינה המאוכלסת בעולם, הנהר הגדול בסין והגשר הארוך ביותר מעשה ידי אדם שנמצא במערה קרסטית בסין, לא יכולנו לוותר על הסכר הגדול בעולם. אז מה הביג דיל? קיר עצום באורך 2 ק"מ ובגובה 200 מ' שמצידו האחד אגם שנוצר עם הקמת הסכר והציף מאות כפרים (דבר שאילץ מיליוני אנשים לעזוב את בתיהם) ומצידו השני נהר הזורם מאתיים מטר נמוך יותר. מעניין במיוחד היה מעבר האוניות: על-מנת להתגבר על הפרש הגבהים בין שני צידי הסכר, עליהן לטפס לאט לאט בחמש "מדרגות" המופרדות ביניהם בדלתות ענק המונעות פריצת הסכר. בכל שלב נפתחת דלת אחת, כך שגובה המים משתווה בשתי מדרגות סמוכות וכך האונייה יכולה לטפס למדרגה הבאה.
הסיור עבר בשלוש נקודות תצפית (מלמעלה, מהצד הגבוה ומהצד הנמוך), כאשר סביב נקודת התצפית האחרונה הקימו גן שבו מוצג תהליך בניית הסכר: הבולדרים המשמשים לעצירת המים, המנופים ששימשו להנפתם והכלים הכבדים (תוצרת ארה"ב!) בהם נעזרו. עם רדת החשכה, הסכר כולו מואר כמיטב המסורת הסינית. אנחנו צילמנו- כמיטב המסורת שלנו.
לאחר הסיור המעניין, לעת ערב, הגענו אל הספינה. הפעם הראשונה של שנינו בספינת פאר כנראה תדחה גם הפעם, כי פאר זו לא מילה שיכולה להתקשר עם כלי השיט המרופט אליו הגענו. שטיחים מלוכלכים ומסדרונות מעופשים הובילו לחדר במחלקה השלישית אותו חלקנו עם עוד 4 שותפים.
ההפלגה נפתחה בפעילות המוכרת לכל יורד-ים – שינה. התעוררנו לפני עלות השחר לצלילי סקסופון המנגן נעימות קלאסיות, והזריחה היוותה תפאורה נחמדה לקניון האמצעי מבין השלושה (בראשון עברנו במהלך הלילה). היה נעים לפתוח את היום בנוף המפתיע ביופיו של מדרונות תלולים הסוגרים על הנהר משני צדדיו, על שלל צבעי השלכת שלהם ובתוך ערפל המוסיף לאווירת המסתורין. הקניון השלישי והאחרון, הגיע במפתיע בשעת אחר צהריים וחלף כלעומת שבא תוך זמן קצר. יחד עם זאת, הוא היה מגניב אפילו יותר מקודמו. הפעם משני צדי הנהר התנשאו מצוקים גבוהים והנהר נסגר עד לכדי רוחב של מאה מטר. קניונים הבטיחו לנו וקניונים קיבלנו.
האווירה בהפלגה הייתה אווירה של נופש פעיל או של טיול שנתי בכיתה ו'. רוב הנוסעים בילו בחדריהם תוך עישון ושתייה, שלושה שולחנות של מהג'ונג, שזה סוג של רמיקוב סיני שלא הצלחנו להבין את החוקים מצפייה (בעיקר בגלל שהתמקדנו בשולחן המשחק ההיי-טקי שבלחיצת כפתור עולות ממנו כל הקוביות מוכנות ומזומנות למשחק הבא). בפינה של המועדון ישבו ארבע דודות, קלפניות מדופלמות (מתאימות לסטריאוטיפ החל מהתסרוקת ועד לריכולים). על מנת להוסיף עניין להפלגה, בכל יום הייתה עצירה או שתיים באיזו אטרקציה תיירותית. לרוב היו אלה מקומות שמעניינים בעיקר את הקהל הסיני, למשל, המקום בו גר איזה משורר שלפי הסינים הוא גדול משוררי העולם (בעיקר כי הם לא הפנימו שהם לא לבד כאן). לרוב, בשל חוסר העניין שלנו והמחיר המופקע לחלוטין, בחרנו להישאר לבד בספינה ולהנות מפעילות מתאימה לנו יותר והרבה יותר זולה: Lost (עונה חמישית כבר), בוטנים ובירה (חצי ליטר עולה שקל וחצי!!!). הפעם היחידה שהואלנו לצאת מהספינה הייתה לצורך ביקור ב"עיר הרוחות". אתר די הזוי שבנו לפני 15 שנה בלבד כדי שיהיה לרוחות של מי שמת איפה לעשות שופינג, לשתות תה ולהתפלל ובעיקר בשביל לעשוק את התיירים שמפליגים בנהר הסמוך. מעצבנת במיוחד הייתה העובדה שחלקים נרחבים מהאתר היו בבניה וכך יצא ששילמנו כדי לבקר באתר מורשת עתיקה אבל תכל'ס הסתובבנו באתר בנייה.
בנוסף, שעשע את הנופשים צוות הבידור האקזוטי שכל צעד שלו עורר התרגשות בקרב הקהל – והצוות הזה הוא אנחנו. רק שהפעם, במקום שאנחנו נפעיל את הקהל, זה הם שהפעילו אותנו. כבר בחדר פיטמו אותנו השותפות בכל הבא ליד לפי חוקי הטקס :"קח\י זה טעים", "לא, לא תודה אני ממש לא רעב\ה", "נו קח, אל תהיה כזה", "לא באמת שלא..." (תרגום סימולטני משפת הפנטומימה). בסוף פשוט דחפו לנו את מה שזה לא יהיה ישר לפה ונגמר הויכוח. כשניסינו לקרוא קצת בסיפון העליון, גררו את מיכל חבורת בנות כדי שתצטרף לריקודים. הערפל הכבד מיסך את הנוף לחלוטין ומרוב שיעמום וקור חבורת הבנות, ומיכל ביניהן, העבירו את הזמן בקיפצוצים, ריקודים ופיזוזים. מיכל, שהפגינה קואורדינציה ראויה לציון, למדה את הצעדים חיש מהר והביאה כבוד לארצנו הקטנטונת ואפילו לימדה את הבנות את הריקוד "אחת חצי" (מי שלא יודע מה זה, כשנחזור היא תלמד גם אותו).
פעילות אחר הצהריים הזו הייתה רק החזרה הגנרלית לקראת מסיבת סיום ההפלגה. לאחר ארוחת הערב, הצטרפו גם הגברים (ויוני ביניהם, לאחר שכנועים קלים) לריקודים וכולם פצחו בשירה (חוץ מאיתנו - כי לא ידענו את המילים). אחר-כך בקשו מאיתנו ללמד אותם שיר משלנו, ושוב, ה"הבה נגילה" הישן והטוב קפץ לנו לראש ראשון (ומשום מה גם "הבאנו שלום עליכם"- אל תשאלו אותנו מה עבר לנו בראש. נלחצנו, וזה מה שיצא). יוני התנדב לעשות הופעה קצרה עם הגיטרה (הפעם בלי שכנועים) ועם תשומת הלב שהוא קיבל היה צריך לשכנע אותו להתפנות לשלל הבקשות להצטלם עם ה"פיפה" המוזרה הזאת (פיפה=כלי מיתר סיני).
מכאן הדרך לקריוקי הייתה קצרה. התוודענו לתרבות הצריחה למיקרופון עם ליווי בווליום אדיר (שכן בסין רעש זה עוצמה), ואפילו עבדיכם הנאמנים תרמו את חלקם (לאחר המון שיכנועים) עם השיר המערבי היחיד שהיה לדי-ג'יי, שיר שלאו-דווקא מתאים להפלגה בשל היותו שיר הנושא בסרט "טיטאניק" .
לצלילי ה"מוזיקה", הקהל פצח בריקודי זוגות ומיכל שהייתה על תקן "מלכת הכיתה" לא זכתה לדקה מנוחה מרוב הזמנות לריקוד. הגברים לעומת זאת (אלה שעוד לא הגיע תורם לרקוד עם מיכל), אילצו את יוני להתגבר על הביישנות ולהזמין משהי (לא זקנה מדי ולא משופמת מדי) לריקוד.
כחלק מהמדיניות של "קבלת פנים מושקעת - בסיום בעיטה בתחת", היום השלישי של ההפלגה נגמר עוד לפני שהתחיל ואפילו לפני שעלתה השמש. כך מצאנו את עצמנו בשבע לפנות בוקר (כי בכל סין עובדים לפי שעון בייג'ין, שם השמש כבר זרחה) עומדים על הרציף בגשם זלעפות כשקורי השינה עדיין בעינינו מוכנים להמשיך במסע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה